חיזוק ההון

חיזוק ההון

השקעה משותפת במקום ליסינג

IFB אינו משכיר מכשירים פיננסיים. במקום זאת, IFB משתתף מהונו העצמי של הבנק ביצירת מכשירים מתאימים לחיזוק הון, כגון ערבויות בנקאיות (BGs), כתבי אשראי עומדים (SBLCs) או שטרות חוב לטווח בינוני (MTNs) המובנים לפרויקט או לעסקה מסוימים, ובתמורה משתתף ברווח שהמכשיר מסייע ליצור. היקף ההשתתפות וחלק הרווח מוסכמים בכתב לפני יצירת המכשיר.

ההבדל מהותי. מכשיר מושכר נשען על עמלה ואינו מקנה למקבל בעלות; מכשיר שנוצר בהון של IFB נשען על כיסוי ממשי, ו-IFB מרוויח רק אם הפרויקט או העסקה שבבסיסו מצליחים. האינטרסים מתיישרים, והצדדים הנגדיים והמלווים מתמודדים עם מכשיר מגובה ולא מושאל.

1. שיפור אשראי: מכשיר שנוצר בהשתתפות IFB מחזק את מעמדו האשראי של התאגיד בעיני שותפים ונושים ומאפשר לו לנהל משא ומתן בתנאים טובים יותר. ניתן לאמת כל מכשיר ישירות מול הבנק המנפיק.
2. עסקאות סחר: בסחר בינלאומי, מכשיר כאמור מבטיח תשלום או ביצוע ומעניק למוכרים ביטחון ביחס ליכולתו הפיננסית של הקונה ולרצינות כוונות הרכש שלו.
3. מימון פרויקטים: מיזמים העוסקים בפרויקטים בקנה מידה גדול יכולים להשתמש במכשיר כדי להוכיח יכולת פיננסית, למשוך משקיעים ולתמוך באישור הלוואות, כאשר IFB שותף להצלחת הפרויקט.

מדוע IFB אינו משכיר מכשירים

המגבלות היסודיות של מכשירים בהשכרה בפעילות פיננסית ישירה, כגון הבטחת הלוואות או מכירתם הישירה, נובעות מהתכנון המשפטי והפיננסי המובנה שלהם.

מכשירים כאלה מקנים לישויות רק מראית עין של איתנות פיננסית, ולא בעלות ממשית בנכסים. הזכויות הניתנות לשוכר הן בעיקרן זכויות שימוש, המתירות שימוש ללא העברת בעלות. מאפיין זה מפחית באופן משמעותי את אטרקטיביותם בעיני מוסדות פיננסיים, המעדיפים בטוחות המקנות בעלות שאין עליה עוררין כהגנה מפני אי-עמידה בהתחייבויות.

בעיקרו של דבר, מכשירים מושכרים, מעצם היותם מושכרים ולא בבעלות, מגבילים את השוכר מלמכור אותם או להשתמש בהם כבטוחה בלתי משועבדת. היעדר בעלות ישירה מונע את קבלתם כבטוחה ישירה על ידי גורמים פיננסיים, בשל המסלולים המשפטיים המעורפלים במקרה של כשל מצד השוכר. לפיכך, הם אינם מקנים לשוכר זכויות בנכסי הבסיס, ומגבילים הן את הנזילות והן את התועלת שלהם בעסקאות פיננסיות ישירות.

סיכונים למחכיר

1. סיכון אשראי: מנפיק של מכשיר מושכר נושא בסיכון שהשוכר (הנוטל) ינצל את המכשיר באופן המסכן את מעמדו הפיננסי או את איתנותו האשראית של המנפיק, בייחוד אם השוכר לא יעמוד בהתחייבויותיו לפי תנאי השכירות.
2. סיכון מוניטין: אם השוכר ישתמש לרעה במכשיר, המנפיק חשוף לנזק אפשרי למוניטין, העלול לפגוע במעמדו בשוק הפיננסי ולגרום לאובדן אמון בקרב לקוחות ושותפים.
3. סיכון רגולטורי: על המנפיקים לציית לסביבה רגולטורית מורכבת. קיים סיכון לאי-ציות לרגולציה פיננסית בינלאומית, העלול להסתיים בקנסות ובסנקציות.

סיכונים לשוכר

1. סיכון עלות: הנטל הפיננסי של החכרת מכשירים, לרבות עמלות וחיובים, עשוי להיות משמעותי. אם הרווחים הפיננסיים או התפעוליים הצפויים של החוכר מהשימוש במכשיר אינם מתממשים, הוא חשוף לסיכון עלות משמעותי.
2. סיכון תפעולי: החוכר מסתמך על כך שהמנפיק יעמוד בחלקו בהסכם, ובמיוחד בכיבוד השימוש המיועד של המכשיר. כל כשל או עיכוב עלולים לפגוע בפעילותו או באסטרטגיה הפיננסית של החוכר.
3. סיכון שוק: שינויים בשוק הפיננסי עשויים להשפיע על ערכו או על התועלת של המכשיר המושכר, ועלולים להפחית את יעילותו ככלי לשיפור האשראי או להבטחת מימון.

עליונותם של הסכמי רכישה חוזרת (ריפו)

לעומת זאת, הסכם רכישה חוזרת (ריפו) כולל מכירה בפועל של ניירות ערך בהסכמה לרכשם בחזרה במועד מאוחר יותר, במחיר שנקבע מראש. עסקה זו מקנה מסגרת משפטית ותפעולית ברורה יותר, לרבות העברת הבעלות, ולו באופן זמני, ובכך נמנעות המגבלות האמורות הכרוכות בכלים מושכרים.

1. העברת בעלות: היתרון המכריע של עסקאות ריפו טמון בהעברת הבעלות בפועל בניירות הערך הכלולים בעסקה. מכירת ניירות ערך בהתחייבות לרכוש אותם בחזרה יוצרת העברת בעלות זמנית וברורה. הדבר לא רק עונה על דרישת המלווה לביטחון מוחשי, אלא גם מספק שכבת הגנה שמכשירים בהשכרה אינם יכולים להציע. במקרה של כשל של הצד שכנגד, המלווה אינו נקלע להליכים משפטיים מורכבים בשאלת זכויות בנכסים תיאורטיים, אלא מחזיק בניירות ערך ממשיים וסחירים.
2. קבלה רגולטורית ושוקית: המסגרת הרגולטורית המבוססת והקבלה הנרחבת בשוק מגבירות את האטרקטיביות של עסקאות ריפו. מוסדות פיננסיים תופסים אותן כפחות מסוכנות, והם יכולים לצמצם את סיכון הצד הנגדי באמצעות החזקת ניירות הערך הבסיסיים. שוק הריפו נהנה מתמיכה רגולטורית חזקה ומתשתית שוק, ועסקאות ריפו הן אבן יסוד במימון לטווח קצר בין מוסדות פיננסיים. תשתית זו תומכת בשוק נזיל שבו ניתן להעמיד מחדש ניירות ערך כבטוחה או למכור אותם במהירות, ובכך להעניק למלווים מספר דרכים לנהל ולצמצם סיכון.

סיכונים למוכר

1. סיכון צד נגדי: בעסקת ריפו (Repo), המוכר (הנותן) מעביר זמנית את הבעלות בניירות הערך לקונה (הנוטל). אם הקונה לא יעמוד בהתחייבויותיו או ייקלע לחדלות פירעון, המוכר מסתכן באובדן ניירות הערך או בקשיים בהשבתם.
2. סיכון שוק: ייתכן שמחיר הרכישה החוזרת שהוסכם עליו לא ישקף את שווי השוק הנוכחי של ניירות הערך במועד הרכישה החוזרת, במיוחד בשווקים תנודתיים. הדבר עלול להביא להפסד כספי למוכר אם שווי השוק של ניירות הערך יירד.
3. סיכון נזילות: החובה לרכוש מחדש את ניירות הערך במועד עתידי מחייבת שלמוכר תהיה נזילות מספקת. כל מגבלת נזילות במועד הרכישה מחדש יוצרת סיכון.

סיכונים לקונה

1. סיכון בטוחות: שווי ניירות הערך שהתקבלו כבטוחה עלול לרדת במהלך תקופת הריפו, ועלול להותיר את הקונה ללא כיסוי מספק במקרה של כשל מצד המוכר.
2. סיכון השקעה מחדש: רוכש הריפו, המחזיק בניירות הערך למשך תקופת ההסכם, עלול להתקשות במציאת הזדמנויות השקעה מחדש מתאימות ורווחיות לנכסים אלה.
3. סיכון תפעולי: מורכבויות בניהול ובאדמיניסטרציה של עסקאות ריפו, לרבות הבטחת שמירתם והחזרתם של ניירות הערך, יוצרות סיכונים תפעוליים. נהלי ניהול סיכונים לקויים עלולים להחריף סיכונים אלה.

כאן תמצאו את Master Repurchase Agreement, Global Master Repurchase Agreement, Master Securities Loan Agreement ו-Master Securities Forward Transaction Agreement.